מסכת סנהדרין, פרק ז, משנה ה

משנה ה: הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכְנּוּי יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי. נִגְמַר הַדִּין, לֹא הוֹרְגִין בְּכִנּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִים אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וְשׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ:

הַמְגַדֵּף את השם אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם בגידופו. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בנידון זה של המגדף, אין העדים חוזרים על גידופו בכל פעם, אלא בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכְנּוּי, 'יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי', ו'יוסי' הוא כינוי לשם ה', אמנם אי אפשר לחייבו מיתה עד שיעידו העדים בפירוש מה ששמעו, ולכן כאשר נִגְמַר הַדִּין לחובתו לֹא הוֹרְגִין בְּעדות על כִנּוּי בלבד, אֶלָּא מוֹצִיאִים אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, שלא ישמעו את דברי הגידוף סתם בני אדם שאין צורך בשמיעתם, וְשׁוֹאֲלִים הדיינים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן – שבעדים, וְאוֹמְרִים לוֹ, אֱמוֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ מהנידון בְּפֵרוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר בפירוש, וְהַדַּיָּנִים השומעים את העדות על גידופו עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין את בגדיהם וְלֹא מְאַחִין – אינם תופרים לעולם את הקרע, כדין השומע גידוף שם השם, ואין הקריעה על דברי העד, שהרי רק העיד על מה ששמע, אלא הקריעה על דברי הנידון, שעתה, כששמעו את העדות התברר להם בבירור גמור שגידף את השם. וְהעד הַשֵּׁנִי אינו צריך לחזור על הדברים, אלא אוֹמֵר 'אַף אֲנִי שמעתי כָּמוֹהוּ', וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר 'אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ', ועל סמך עדות זו ניתן לגמור את דינו להריגה.