ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ה, ט-י
ט) המערב עירובי תחומין ליום טוב, הרי בהמתו וכליו ופירותיו כמוהו, ואין מוליכין אותן אלא בתוך אלפים אמה לכל רוח ממקום עירובו:
י) חפצי הפקר, לענין הולכתם מחוץ לתחום, הרי הן כרגלי מי שזכה בהן, ולכל מקום שאסור לו עצמו לצאת, אסור להוציא את החפצים שזכה בהם, וחפצי הכותים קונין שביתה במקומן, ויש להן אלפים אמה לכל רוח ממקומן, גזירה שגזרו חכמים בבעלים כותים משום בעלים ישראל. פירות שיצאו חוץ לתחומן, וחזרו לתוך התחום, אפילו במזיד, לא הפסידו את מקומן, מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
