כט נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃ ל וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַֽחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ׃ לא וְקוֹיֵ֤ ה֙' יַֽחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַֽעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֨וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵֽלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃
֍֍֍
(כט) ואם תשאלו, אם כן מדוע אינו מושיע את עמו מגלותם, משיב כי ה' נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ – עתיד הוא לתת כח לישראל העייפים, וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה.
(ל) וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ – הנערים החזקים עתה, אם לא יתחזקו לקוות לישועת ה', הרי יתעייפו ויתייגעו, וּבַחוּרִים שלא יצפו לישועתו, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ.
(לא) וְקוֹיֵ ה', המאמינים ומצפים לישועתו, הם שיַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר – יעופו בכנפיהם כַּנְּשָׁרִים אל השמים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.
