ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ו, ה-ו
ה) וצריך שיהיה עירוב זה מצוי – קיים ביום טוב עצמו עד שיאפה כל מה שהוא צריך לאפות, ויבשל כל שהוא צריך לבשל ויחם חמין כל שהוא צריך. ואם נאכל העירוב, או אבד, או נשרף, קודם שיבשל או יאפה, הרי זה אסור לאפות ולבשל או להחם אלא מה שהוא אוכל ביום טוב בלבד, ואסור לו להכין לצורך השבת. התחיל בעיסתו או בתבשילו כשהיה העירוב קיים, ונאכל העירוב או אבד לפני שסיים את הכנת העיסה או התבשיל, הרי זה גומר:
ו) המניח עירובי תבשילין כדי שיסמוך עליהם הוא ואחרים, צריך לְזַכּוֹת להן כדרך שמזכה בעירובי שבת. וכל מי שזוכה בעירובי שבת עבור בני אדם אחרים, זוכה בעירובי תבשילין עבור אחרים, וכל שאינו זוכה באותו עירוב אינו זוכה בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
