שיעור 301, ספר תהילים, פרק סח, יב-טו

(יב) אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב׃

(יג) מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת בַּ֗֝יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃

(יד) אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֤ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃

(טו) בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן׃

(יב) אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר – כביכול ה' אמר את ההכרזה האמורה בפסוק הבא, הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב – ומכח הכרוז הזה עמד צבא רב שבישר את הבשורה הזו לישראל.

(יג) וכך היתה אותה אמירה והכרזה, מַלְכֵי צְבָאוֹת – כל מלכי הגויים שהתאספו לכאן עם צבאותיהם, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן – ינדדו מכאן כל אחד למקומו, כי אין הארץ שייכת להם, וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל – וישראל, שהארץ שייכת להם, והם משולים לבעלת הבית, יחלקו את שלל האויבים הללו.

(יד) וממשיך לתאר את הכרזתו של ה', אתם, מלכי צבאות הגוים, אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם – אם תבואו לגבול ארץ ישראל שבעבר הירדן המזרחי, להלחם בעם ישראל, המשול ליונה המגינה על קינה מפני העופות הטורפים, הרי תדעו כי כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, כלומר, היונה הזו מחופה במתכת כסף באופן שאי אפשר לנושכה ולהזיקה, וְאֶבְרוֹתֶיהָ – כנפיה מחופות בִּירַקְרַק חָרוּץ – בזהב יקר הדומה לירוק, שזהו משל ליופי ולחוזק שנותן ה' לישראל.

(טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים – כאשר פרש ה' את כנפי היונה הזו על מלכי הגוים הבאים להלחם בה, וזהו ציור ומשל למחנה צבא ישראל המתפרש וכובש את מחנות הצבא של הגוים, בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן – ערימות השלג שבראש הר הבשן התמוטטו על צבאות האויב ונעשה המקום למקום חושך וצלמות בהריגת הגוים שהתקבצו לשם.