יד אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־ה֔' וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ טו הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ טז תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽה֔' בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃
֍֍֍
(יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב – המון בית ישראל, המכונים 'יעקב', מדומים בלשון הנביא למת שכבר נרקב גופו, ונשאר ממנו רק תולעת, מְתֵי יִשְׂרָאֵל – ואילו 'ישראל', שהם בדרך כלל הגיבורים והחשובים, מכונים כ'מתים', כלומר, אנשים חלשים, ובכל זאת אל תיראו, כי אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ, נְאֻם ה', וה' הוא בעל הכח והיכולת לעשות כרצונו, וְגֹאֲלֵךְ, הרוצה בטובתך, הוא קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וכיון שיש לה' כח ורצון, בודאי יושיע את ישראל.
(טו) אך לא רק יושיע ה' את ישראל, אלא יתן להם כח להלחם בעצמם, הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ – כמו כלי עץ כבד שיש בו חריצים רבים לדוש את התבואה, ולא יהיה זה בזכויות ישנות, אלא חָדָשׁ – בזכויות חדשות שיהיו לישראל באותו זמן, בַּעַל פִּיפִיּוֹת – פיות רבים יהיו לו, כלומר, זכויות רבות מחמת מצוות שונות של ישראל, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק – כדרך שהמורג דש את החיטים להסיר מהם את המוץ ולטוחנם לקמח, כך ידושו את השרים והחשובים שבאומות העולם, המשולים להרים, וּגְבָעוֹת, שהם המון הגויים, כַּמֹּץ תָּשִׂים.
(טז) תִּזְרֵם, כפי שזורים את התבואה לרוח לאחר דישתה, וְרוּחַ קטנה תִּשָּׂאֵם לאויר, וּסְעָרָה חזקה תָּפִיץ אוֹתָם לכל עבר, וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', כי הגילה תהיה במציאות ה' וכוחו הגדול, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל – ותתהלל ותתפאר בעצמך בכך שקדושתו מתייחסת אליך, מחמת מעשיך הטובים, ומחמת כן הוא מכונה 'קדוש ישראל'.
