יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פסקי הלכות, מסכת מועד קטן, חזרה, פרק שלישי (ג)

(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)

עו. מי שחל יום שביעי של אבלות שלו בערב יום טוב, 'מקצת היום ככולו', ורשאי לגלח שערו ולכבס בגדיו בערב יום טוב.

עז. ויום זה נחשב גם כסיום ה'שבעה' וגם כתחילת ה'שלשים', כיון שלגבי שני הדברים אנו אומרים 'מקצת היום ככולו', והרי הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים לגמרי, ואינו מתאבל עוד לאחר הרגל.

עח. אבל אם חל יום שישי [או קודם] של האבלות בערב הרגל, אין האבלות מתבטלת עד שיכנס הרגל ממש, ורק בחול המועד רשאי לרחוץ במים חמים.

עט. מי שמת קרובו בתוך הרגל, מתחיל למנות את שבעת ימי האבלות מהיום השני של יום טוב האחרון, שאינו אלא מדרבנן, ואף שאינו נוהג בו אבלות נחשב יום זה במנין שבעה.

פ. מי שמת קרובו ביום השני של יום טוב האחרון, נוהג אבלות ביום זה עצמו, כיון שאבלות של יום ראשון נוהגת מהתורה, ודוחה את יום טוב שני שהוא מדרבנן.

פא. מי שמת קרובו ברגל, אף שאין ימי הרגל נמנים ל'שבעה', נמנים הם לימי 'שלשים'.

פב. בימי החול של ה'שבעה' משאיר האבל את הקרע בבגדו לפניו, אבל בשבת מעביר את קרעו לאחוריו, ויכול להחליף לבגד אחר ואינו קורעו.

פג. אדם האבל על אביו או על אמו, והחליף בגדו בבגד אחר בימי השבעה, עליו לקרוע גם אותו. אך האבל על שאר קרוביו אינו קורע אלא בשעת חימום.

פד. קרע שקורע האדם על קרובו שמת, אסור לאחותו לעולם.

פה. אסור לנהוג בשבת אבלות בפרהסיא, ולכן אסור להשאיר את הקרע בבגדו לפניו, ולא להשאיר את המטה כפויה.

פו. מותר לנהוג בשבת אבלות בדברים שבצינעא, ולכן נעילת הסנדל, תשמיש המטה ורחיצת ידיו ורגליו במים חמים הם רשות.

פז. מותר לאבל ללכת בשבת בתוך ביתו בעיטוף הראש, כיון שנחשב הדבר לדברים שבצנעא. וכן מותר לו ללכת מחוץ לביתו בעיטוף הראש ובתנאי שיש מנעלים ברגליו.

פח. אדם שהתאבל על מתו אפילו שעה אחת לפני חג השבועות או ראש השנה, כיון שהחג מבטל גזירת שבעה הרי זה כאילו התאבל שבעה ימים, והחג עצמו נחשב כשבעה ימים, ומתאבל לאחר החג רק ששה עשר יום.

פט. אם התאבל שעה אחת קודם חג הסוכות, הרי זה כאילו התאבל שבעה ימים, ויום טוב ראשון נחשב כשבעה ימים נוספים, ויום טוב האחרון נחשב כשבעה ימים נוספים, נמצא שאחרי החג מתאבל רק תשעה ימים שנשארו לו משלשים ימי האבלות.

צ. השומע על אחד מקרוביו שמת בתוך שלשים יום למיתתו, ואפילו ביום שלשים עצמו, מתאבל שבעה ימים. אך אם שמע זאת לאחר שעברו שלשים יום, והיינו מיום שלשים ואחד והלאה, מתאבל יום אחד בלבד, וגם בזה אומרים מקצת היום ככולו, ודי באבלות של שעה קלה.

צא. שמע האדם בתוך הרגל או באמצע השבת שמת אחד מקרוביו לפני זמן, ועד שעבר הרגל או השבת עברו שלשים יום מהמיתה, נוהג אבלות יום אחד בלבד, כדין שמועה רחוקה.

צב. באבלות של שמועה רחוקה אין האבל צריך לקרוע, אלא אם כן זו אבלות על אביו או על אמו, שקורע אפילו אם שמע על מיתתם לאחר זמן רב.

צג. ולד שמת בתוך שלשים יום ללידתו, אין מתאבלים עליו. אך אם ידוע בבירור שהסתיימו תשעת חודשי עיבורו, מתאבלים עליו.

צד. אבל שלא היה לו בגד לקרוע בתחילת אבלותו, והזדמן לו בגד בתוך שבעת ימי האבלות, חייב לקרוע. ולאחר השבעה אינו קורע, מלבד על אביו או על אמו, שקורע לעולם.

צה. אבלות נוהגת בקרובים שהכהן חייב להטמא להם, והוסיפו על כך את אחיו ואחותו מאמו, ואת אחותו מאביו שנישאה, שחייב להתאבל עליהם אף שאין הכהן נטמא להם.

צו. אדם המתאבל על קרובו, כל קרוביו של אותו אָבֵל, שאילו היה מת היו מתאבלים עליו, חייבים לנהוג עמו אבלות כשהם נמצאים בביתו. וכגון אדם המתאבל על אביו, צריכים בניו של האבל לנהוג אבלות בפניו.

צז. אמנם בבעל ואשה אין הדין כן, אלא גם אם אחד מהם מתאבל על קרובו אין בן זוגו צריך לנהוג אבלות כלל, מלבד באבלות על אב או אם, שאם מתאבל הבעל על אחד מהוריו נוהגת אשתו אבלות בפניו, ואם מתאבלת האשה על אחד מהוריה נוהג עמה הבעל אבלות בפניה.

צח. אשה המתאבלת על אחד מקרוביה, או שבעלה מתאבל על אביו או על אמו, אינה רשאית להתקשט בימים אלו, אך מוזגת היא לבעלה את הכוס ומרחצת פניו ידיו ורגליו, ומצעת מיטתו [אלא אם כן הבעל הוא האבל, או שזו אבלות על אביה או אמה, שאז כופה גם הבעל את מטתו].

צט. חתן וכלה שהיתה סעודת נישואיהם מוכנה, באופן שאי אפשר למכור את המאכלים, ומת אבי החתן או אם הכלה קודם החופה [שאז אין מי שיטרח עבור החתן בסעודת נישואין אחרת או עבור הכלה בהכנת תכשיטיה], מעכבים את קבורת המת עד לאחר החופה, ובועל בעילת מצוה, ואז קוברים את המת, ונוהגים שבעת ימי משתה, ואחר כך שבעת ימי אבלות, ובכל אותם ארבעה עשר יום אסורים הם ביחוד, כיון שאבלות נוהגת בדברים שבצינעא.

ק. אך אם מת אבי הכלה או אם החתן, או קרוב אחר, קוברים את המת תחילה, ונוהגים שבעה ימי אבלות, ואחר כך נכנסים לחופה.

קא. כלה מותרת להתקשט אפילו בשלשים ימי האבלות, שלא תתגנה על בעלה.

קב. אבל בשבעת ימי אבלותו אסור בעשיית מלאכה, ברחיצה בין בחמין ובין בצונן, אך מותר לרחוץ ידיו ורגליו בצונן, בסיכה אפילו כל שהוא, אלא אם כן כוונתו להעביר את הזוהמא, בנעילת הסנדל, בתשמיש המטה.

קג. ובימים אלו אסור האבל בלימוד תורה, אך אם היו רבים צריכים לו רשאי לדרוש בפניהם, אך יעשה היכר ושינוי משאר הימים בכך שלא יעמיד מתורגמן שישמע ממנו, אלא יאמר את דבריו לאחד התלמידים, ואותו תלמיד יאמר למתורגמן.

קד. ביום הראשון של האבלות אסור לאבל להניח תפילין, ומיום שני והלאה מותר הוא בהנחת תפילין, ואפילו אם באו לנחמו בני אדם שלא היו שם קודם לכן.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?