ה אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃ ו אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵֽרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ז כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃ ח הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵֽרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃
֍֍֍
(ה) ואחר שכבר אמר פעם אחת 'על תירא' על הזמן שיהיו בגלות, שישגיח עליהם ה' שלא יכלו אלא יתן תחתם את אומות העולם, מוסיף ואומר אַל תִּירָא על העתיד לבוא, כִּי אִתְּךָ אָנִי לגאול אותך גאולת עולמים, מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, והם עשרת השבטים שגלו לארצות המזרח, והם אינם צריכים קיבוץ, כי כולם במקום אחד, אלא יש צורך רק להביאם לארץ ישראל, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ, וזה אמר כנגד שבטי יהודה ובנימין שגלו לארצות המערב, והתפזרו בכל העמים, וצריכים קיבוץ והבאה.
(ו) אֹמַר לַצָּפוֹן – ליהודים הנמצאים בארצות הצפון, ומסוגרים בין ההרים המקיפים אותם, יאמר ה' לחלק הזה תֵּנִי – תנו את היהודים הסגורים בחלקכם, וּלְתֵימָן, ששם היהודים אינם סגורים מצד הטבע, אלא מצד אומות העולם, יאמר ה' אַל תִּכְלָאִי – אל תעכבום מלצאת, אלא הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.
(ז) ולא יצווה כן רק לארבעת רוחות השמים, אלא כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי – כל חלקי הבריאה, העליונים והתחתונים, המתייחסים לשם ה', וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, כי תכלית הבריאה כולה היא לגלות את כבוד ה' בעולם, הנה כל זה יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו רק למטרה זו, המבוארת בפסוק הבא.
(ח) הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ – להוציא מהגלות את העם המכונה 'עיור' מאחר ויש לו עיניים, כלומר, יש לו הכנה לראיית מעשי ה' ונפלאותיו, וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ – והראויים להנבא ולשמוע את דברי ה', וכיון שכבוד ה' יתגלה רק על ידי קיבוץ כל הגלויות והתגלות מלכות שמים בעולם, בהכרח תהיה כל בריאת ויצירת העולמות באופן שיעזרו לקיום הדבר.
