ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, א-ב
א) נהרות המושכין מים מן האגמים, מותר להשקות מהן שדות של בית השלחין, שהן צריכות מים תמיד, במועד, והוא שלא פסקו – ובתנאי שלעולם אין הנהרות פוסקים מזרימתם, אך אם לפעמים אם מפסיקים לא ישקה מהם, מחשש שיפסקו ויבוא לטרוח ולהשקות בדלי. וכן הבריכות שאמת המים עוברת ביניהן, מותר להשקות מהן. וכן בריכה שנטפה מבית השלחין, ועדיין היא נוטפת, מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת, והוא שלא פסק המעין המשקה את בית השלחין העליונה, הראשונה.
ב) ערוגה שחציה נמוך וחציה גבוה, לא ידלה מים ממקום נמוך להשקות מקום גבוה, מפני שהוא טורח גדול. ומותר לדלות מים להשקות הירקות כדי לאכלן במועד. ואם עושה כן רק בשביל ליפותן, אסור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
