שיעור 321, ספר תהילים, פרק עא, י-יג

(י) כִּֽי־אָמְר֣וּ אֽוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹֽׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נֽוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו׃

(יא) לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי־אֵ֥ין מַצִּֽיל׃

(יב) אֱ֭לֹהִים אַל־תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃

(יג) יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮ שֹֽׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָֽעָתִֽי׃

(י) כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי – אויבי אמרו לי בפני את הדבר האמור בפסוק הבא, וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי הרוצים להרוג אותי, נוֹעֲצוּ יַחְדָּו – אמרו כן בינם לבין עצמם, בהתייעצותם יחד עלי.

(יא) לֵאמֹר – כך אמרו כולם, אֱלֹהִים עֲזָבוֹ עתה מפני עוונותיו, ולכן רִדְפוּ אחריו וְתִפְשׂוּהוּ, כִּי אֵין מַצִּיל אותו מידינו, כי ה' אינו איתו עוד.

(יב) ולכן אבקש, אֱלֹהִים, אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי, אלא עמוד קרוב אלי, אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה – תמהר לעזור לי, ללא עיכוב.

(יג) עד אשר יֵבֹשׁוּ, יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי – הרוצים להורגני יכלו ויאבדו לגמרי, יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי – ואותם שרק הוציאו עלי דיבה רעה, ילבשו חרפה וכלימה.