ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, כא
כא) מוליכין ומביאין כלים מבית האומן בארבעה עשר בניסן אחר חצות, אף על פי שאינן לצורך המועד. וגורפין זבל מתחת רגלי בהמה ומוציאים אותו לאשפה, ומושיבין שובכין לתרנגולים, תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים או יתר ומתה, שבאותו זמן כבר אי אפשר לאכול את הביצים, ומאידך אם לא ימשיכו לשבת עליהן לא יבקעו מהם אפרוחים, מושיבין תרנגולת אחרת תחתיה בארבעה עשר בניסן, כדי שלא יפסדו הביצים. ובמועד אין מושיבין, אבל אם ברחה במועד מעל הביצים, מחזירין אותה למקומה:
בריך רחמנא דסייען:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
