שיעור 329, ספר תהילים, פרק עב, יב-טו

(יב) כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃

(יג) יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃

(יד) מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵֽחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃

(טו) וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּֽעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָֽרְכֶֽנְהוּ׃

(יב) ומבאר עתה ששלש המעלות שישיג הם מכח שלש ההנהגות שהתבארו לעיל (פסוק ד') שינהג לגבי המשפט, א. כלפי מה שנאמר שם "יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם", מבאר, כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ, וְעָנִי – וכן יציל את העני המשווע וְאֵין עֹזֵר לוֹ, ולא יסמוך בזה על השופטים הממונים בכל עיר, אלא הוא עצמו יציל את העני והאביון, ומכח זה יזכה למשול בכל הארצות, כי ככל שיוסיף להשגיח על המונהגים על ידו, יזכה להנהיג עוד עמים רבים ועצומים.

(יג) ב. כלפי מה שנאמר שם "יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן", מבאר עתה כי יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן לתת לו מזון ומחיה, אך לא יחוס רק על גופו, אלא וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים גם כן יוֹשִׁיעַ, ללמדם חכמה ומוסר, וכנגד זה שיפזר מממונו לעניים, יזכה לעשירות מופלגת.

(יד) ג. כנגד מה שאמר שם "וִידַכֵּא עוֹשֵׁק" מוסיף ואומר, מִתּוֹךְ – מהרמאות הפנימית והמוסתרת (שאינה ניכרת בחוץ אלא נמצאת בתוך הלב, ומחמת כן היא מכונה 'תּוֹךְ'), וּמֵחָמָס גלוי וחיצוני, יִגְאַל נַפְשָׁם של האביונים, ולשון 'גאולה' נאמרת לגבי אדם המסייע לקרובו, כי שלמה המלך ירגיש כמו קרובם של האביונים והדלים, וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו – ודמם של העניים יהיה יקר בעיניו, שאם יהיה מי שיהרוג את העני, לא יועיל לו שום ממון שיתן כדי להפטר מעונש, אלא ישפוט אותו המלך כדינו, ובזכות הכבוד שינהג בעניים יזכה לכבוד גדול מכל גויי הארץ.

(טו) וִיחִי אותו עני שיגאל אותו שלמה המלך מיד עושקיו, וכיון שיהיה דמו יקר בעיני המלך לא יפגעו בו אלא ישאר חי, וכנגד מה שיצילנו מיד החומסים ועושקים אותו, וְיִתֶּן לוֹ המלך מִזְּהַב שְׁבָא שיקבל במנחה מגויי הארץ, כי העושר בא לו בזכות עזרתו לעניים, ומאותו עושר עצמו יחזור ויסייע להם עוד, וְיִתְפַּלֵּל העני בַּעֲדוֹ של המלך תָמִיד, כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ.