ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ב, א-ב
א) מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר 'ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם', ומפי השמועה למדו חז"ל ש'ראשון' זה האמור כאן הוא יום ארבעה עשר, וראיה לדבר זה, מה שכתוב בתורה 'לא תשחט על חמץ דם זבחי', כלומר, לא תשחט את הפסח ועדיין החמץ קיים, ושחיטת הפסח הוא יום ארבעה עשר אחר חצות, הרי שבאותו זמן כבר אסור שיהיה לאדם חמץ בביתו, ובהכרח שההשבתה 'ביום הראשון' היינו בי"ד.
ב) ומה היא 'השבתה' זו האמורה בתורה, היא שיבטלו לחמץ בלבו, ויחשוב אותו כעפר, וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
