הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כד-כה]

כד. מדת חסידות אם אין לאדם מעות לפרוע שכר שכיר, יקח בהלואה מאחרים ויקיים מצות שכר שכיר בזמנו והעיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל שלא היה רוצה להתפלל מנחה עד שיפרע שכר שכיר, ולפעמים אין לו והוא לוה ונותן:

כה. קבלנות שקבל עליו האומן לעשות מלאכה כולה בכו"כ ולא שכר לימים, הרי הוא כשאר שכירות ימים ועובר עליו משעה שנותנה לו, כיצד נתן טליתו לאומן לתקנו בקבלנות וגמרה, כל זמן שהטלית ביד האומן אפילו אחר שגמרו אינו עובר עליו, אבל אם הביא לו את הטלית ותבע שכרו אפילו בחצי היום חייב זה מיד בתשלומיו, ואם שקעה עליו חמה עובר עליו, וצריכין הנשים להזהר בדבר זה שהוא מצוי אצלם הרבה שדרכן לשכור בגדים הן לתפור הן לארוג הן לשאר מעשה של אומן: