ה לְמִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה׃ ו הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַֽעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ ז יִ֠שָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵ֨ף יִסְבְּלֻ֜הוּ וְיַנִּיחֻ֤הוּ תַחְתָּיו֙ וְיַֽעֲמֹ֔ד מִמְּקוֹמ֖וֹ לֹ֣א יָמִ֑ישׁ אַף־יִצְעַ֤ק אֵלָיו֙ וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֔ה מִצָּֽרָת֖וֹ לֹ֥א יֽוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃
֍֍֍
(ה) ממשיך הנביא ומוכיח את עובדי האלילים, לְמִי מהאלילים תְדַמְּיוּנִי, אפילו בדמיון חלקי, וְתַשְׁווּ – ובודאי לא תוכלו להשוותם אלי לגמרי, וְתַמְשִׁלוּנִי – ואפילו אם תרצו רק לקחת את האליל כ'משל' חיצוני וקלוש, וְנִדְמֶה – וכי ידמה הדבר הזה.
(ו) ומבאר מדוע אין כל דמיון בין האלילים לבין ה', הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס – הרי עובדי האלילים ישלמו זהב מכיסם לאומנים העושים את אליליהם, וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ – ואת מתכת הכסף, שממנה יעשו את האליל עצמו, ישקלו לפני עשייתו לדעת מה משקלו, יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף בזהב וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל, יִסְגְּדוּ לו בתחילה שלא לשם אלוהות, אלא כדי להוריד על ידו את השפע לפי דעתם, אַף יִשְׁתַּחֲווּ לו ממש, לשם אלוהות, והרי יש להם להבין שאם הם בעצמם שכרו את האומן שיעשנו, איך תהיה בו אלוהות.
(ז) יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף, יִסְבְּלֻהוּ, כי הוא משא כבד, ואינו נושא את עצמו, וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו – וכאשר יניחוהו ולא ישאוהו, וְיַעֲמֹד, ולא ילך מעצמו, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ, כי אין לו כל הרגשה או תנועה, וגם רואים הם שאין ממנו כל תועלת, כי אַף כאשר יִצְעַק אֵלָיו העובדו, וְלֹא יַעֲנֶה, ולא רק שאינו עונה בקול דברים, אלא מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ, אפילו לא תשועה נסתרת.
