ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ה, א-ב
א) אין אסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני דגן בלבד, והם שני מיני חטים, שהן החטה והכוסמת, ושלשת מיני השעורים, שהן השעורה ושבולת שועל והשיפון. אבל הקטניות, כגון אורז, ודוחן, ופולים ועדשים וכיוצא בהן, אין בהן משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז וכיוצא בו ברותחין, וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון:
ב) חמשת מיני דגן אלו, אם לשן במי פירות בלבד, בלא שום מים, לעולם אינם באין לידי חמוץ, אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח הבצק, מותר באכילה, שאין מי פירות מחמיצין, אלא מסריחין. ו'מי פירות' הן כגון יין וחלב ודבש, ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים, וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין. והוא -ובתנאי] שלא יתערב בהן שום מים בעולם, ואם נתערב בהן מים כל שהוא, הרי אלו מחמיצין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
