493. עניות (ג)

אִם הָאָדָם נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, לִטּוֹל צְדָקָה, לֹא יַרְבֶּה בְּהוֹצָאוֹת בְּתַעֲנוּגִים וּבְמַלְבּוּשִׁים נָאִים, כִּי יְדַבְּרוּ עָלָיו רָעָה וְיֹאמְרוּ שֶׁהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ צְדָקָה, וְנוֹטֵל. וּבִפְרָט אִם יֵשׁ לוֹ נוֹשִׁים – צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִלְּהוֹצִיא הוֹצָאוֹת וּמִלְּהִתְרָאוֹת כְּעָשִׁיר. וְלָכֵן, אֲפִילוּ אִם יִקְרֶה שֶׁיִּמְצָא לִקְנוֹת דָּבָר יָקָר – בְּזוֹל, לֹא יִקְנֶה. וְאִם קָנָה – יַחְזֹר וְיִמְכְּרֶנּוּ וְיַרְוִיחַ. וְלֹא יִלְבַּשׁ וְלֹא יִתְכַּסֶּה בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁלֹּא יַכְשִׁיל אֶת הָאֲחֵרִים שֶׁיַּחְשְׁדוּ בּוֹ.
אָדָם שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא בְּמַה לְהַרְוִיחַ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, "כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף". וְעַל כָּל פָּנִים, אַף אִם הוּא עָנִי מְאֹד, וְיֵשׁ לוֹ טְרָדוֹת רַבּוֹת, לֹא יִמָּנַע מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שַׁחֲרִית מִנְחָה וְעַרְבִית, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּכָל יְכָלְתּוֹ, וְכָל אָדָם אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּשִׁעוּרוֹ, וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.
וְיַרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ וּשְׁלוֹם בֵּיתוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁאֵין פְּרוּטָה בַּכִּיס – תְּהֵא מְתִיקוּת בְּפִיו, וּבְלָשׁוֹן רַכָּה יְפַיֵּס אֶת אִשְׁתּוֹ, וִישַׂמְּחֶנָּה בִּדְבָרָיו.
וְאִם נִרְאָה לוֹ שֶׁבְּעִיר אַחֶרֶת יוּכַל לִמְצוֹא פַּרְנָסָה, יְכַתֵּת רַגְלָיו וְיֵלֵךְ לוֹ מֵאַרְצוֹ אֶל אֲשֶׁר יִמְצָא, לְבַקֵּשׁ לוֹ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַל יָחוּשׁ עַל הִפָּרְדוֹ מֵאַרְצוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ, הַכֹּל הֶבֶל נֶגֶד הַתּוֹעֶלֶת שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹדֵד לַלֶּחֶם, וְשֶׁיְּהֵא מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ. וְיִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ה' שֶׁיַּעַזְרֶנּוּ לַעֲמוֹד בְּנִסְיוֹנוֹ, וְשֶׁיַּזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ.