496. עדות (ג)

וְהִנֵּה, אָנוּ מַזְכִּירִים בְּכָל יוֹם תָּמִיד עֲקֵדַת יִצְחָק, וְאֶפְשָׁר שֶּׁיֹּאמַר אָדָם, גַּם אֲנִי, אִם הָיָה אוֹמֵר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, אֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אֲנִי, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְכַוְּנִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁאָנוּ מוּכָנִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם אִם יָבוֹא לְיָדֵינוּ, אֲבָל יֵשׁ עֵדוּת עַל דְּבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וְאִם הוּא עוֹבֵר עַל דַּעַת קוֹנוֹ עַל בֶּצַע כֶּסֶף, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ מוֹסֵר נַפְשׁוֹ. וְאִם הָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ – לֹא הָיָה זֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא לְפִי שֶׁסּוֹף הָאָדָם לָמוּת, וּמוּטָב לוֹ לָמוּת בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מְקַבֵּל פְּרָס מִיַּד, וּלְבָבוֹ יָבִין שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר גָּדוֹל, כִּי נֶפֶשׁ הוּא חוֹבֵל, אֲבָל אִם הוּא אוֹהֵב אֶת ה' בֶּאֱמֶת, לֹא יַעֲבוֹר עַל דַּעַת קוֹנוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל, עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, אָז ה' יַחֲשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ מָסַר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וּשְׂכָרוֹ יְשַׁלֵּם לוֹ בִּשְׁלֵמוּת.
וְכֵן אִם יֹאמַר אָדָם, שֶׁאִם הָיָה לוֹ עֹשֶׁר מֻפְלָג הָיָה מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת צְדָקוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, ה' יִבְחָן אֶת דְּבָרָיו, אִם עוֹשֶׂה בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּשִׁעוּרוֹ, כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ. וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אֶל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר הָאָדָם, מַעֲשָׂיו הֵם עֵדָיו, הָאֱמֶת אִתּוֹ, אִם זָךְ וְיָשָׁר פָּעֳלוֹ.