ח וַיֹּֽאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל־יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֨נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹֽשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד׃ ט וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן ה֛' אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָֽנֹכִ֕י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ׃ י וַיֹּֽאמְר֥וּ זִקְנֵֽי־גִלְעָ֖ד אֶל־יִפְתָּ֑ח ה֗' יִֽהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֨עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם־לֹ֥א כִדְבָֽרְךָ֖ כֵּ֥ן נַֽעֲשֶֽׂה׃ יא וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת־כָּל־דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י ה֖' בַּמִּצְפָּֽה׃ יב וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה־לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי־בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי׃ יג וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֜וֹן אֶל־מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי־לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת־אַרְצִי֙ בַּֽעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵֽאַרְנ֥וֹן וְעַד־הַיַּבֹּ֖ק וְעַד־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם׃
֍֍֍
(ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח, אמת הדבר שעד עתה שנאנו אותך והרענו לך, ולָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, לא כדי שתעזור לנו חינם, אלא תרויח מכך, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן, ואחרי שתנצח אותם, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד, כדין המנצח במלחמה ומציל את העם, שגם אם אינו אדם חשוב מצד עצמו, ממנים אותו לראש העם.
(ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל־זִקְנֵי גִלְעָד, דבר זה שאתם מבטיחים לי, אינו תלוי כלל בכם, כי אִם־מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי, ברור הדבר שאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ גם ללא הסכמתכם, ואם כן נמצא שוב שלא נתתם לי דבר מרצונכם, אלא עליכם למנות אותי כבר עכשיו, לפני המלחמה, לראש על כל יושבי גלעד.
(י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי־גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח, ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ, אִם־לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה, שכבר עתה נמנה אותך לראש עלינו.
(יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם־זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין, כפי שהתנה עמם, וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת־כָּל־דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה, שהתנה עמהם את כל עניני ממשלתו עליהם, כפי תנאי וחוקי השררה.
(יב) לאחר שמינו את יפתח לראש עליהם, היה יכול לנהוג כמלך המדבר בשם העם, וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן לֵאמֹר, מַה־לִּי וָלָךְ כִּי־בָאתָ אֵלַי, לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי, כדי שידע מה הם טענותיו ועל מה הוא רוצה להלחם בו, אולי יוכל להתפשר עמו ולמנוע את המלחמה.
(יג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן אֶל־מַלְאֲכֵי יִפְתָּח, כִּי־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, מֵאַרְנוֹן וְעַד־הַיַּבֹּק וְעַד־הַיַּרְדֵּן, ואף שכשכבשו ישראל את המקומות הללו היו הם ביד סיחון, הרי היו מקומות אלו קודם לכן ביד עמון ומואב, וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם, ללא מלחמה.
