כד הֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט׃ כה כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָֽנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָֽנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃ כו וְהַֽאֲכַלְתִּ֤י אֶת־מוֹנַ֨יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶֽעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָֽדְע֣וּ כָל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב׃
֍֍֍
(כד) כי הנה השאלה ששאלה ציון היא, הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ – אחרי שנלקחו ישראל לעבדים ביד הגויים הגיבורים, האם יהיה אפשר לקחתם מהם בחזרה (ואף שהלקיחה לעבדות היא שלא כדין, אך כיון שהלוקח הוא גיבור קשה להוציא מידו), וְאִם שְׁבִי צַדִּיק – והאם אנשים שנפלו בשבי בצדק, מחמת חטאיהם, יִמָּלֵט מיד השובים (ואף שהשבי אינו עבדות, אלא כדרך המנצחים במלחמה שמגלים את המנוצחים מארצם, ולפעמים יכול אחד מהשבויים להמלט, מאחר ואינו מוחזק כעבד, אך כיון שֶׁשְּׁבִיָּה זו נעשתה בצדק, מחמת החטא, האם יתכן שיימלטו מעונש זה).
(כה) כִּי כֹה אָמַר ה', גַּם שְׁבִי שביד גִבּוֹר יֻקָּח מידו, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ, שהוא חזק יותר מהגיבור, גם הוא יִמָּלֵט, ולא יארע לכם כדרך שקורה לעבדים הבורחים, שאדוניהם רודפים אחריהם לתופסם, וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב – כי ה' יריב עם אותם אדונים, ויטען כנגדם שהוא קנה את ישראל תחילה להיות עמו ונחלתו, וְאֶת בָּנַיִךְ הנמצאים ביד שוביהם, אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ.
(כו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם – אותם שהיו מונים ומצערים את ישראל ואומרים להם שאבדה תקוותם, הם ש'יאכלו' את בשר אוייביך, כי הם בעצמם יילחמו עבורך באויבים, וְכֶעָסִיס – כמו יין מתוק, דָּמָם יִשְׁכָּרוּן, ועל ידי זה, וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ, למעלה מדרכי הטבע, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב – והגאולה הבאה אלייך היא בזכות יעקב אבינו.
