ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ח, ג-ד
ג) בזמן הזה אינו אומר 'והלילה הזה כולו צלי', שאין לנו קרבן. ומתחיל בגנות, וקורא עד שגומר דרש פרשת 'ארמי אובד אבי' כולה:
ד) ומחזיר השלחן לפניו, ואומר 'פסח זה שאנו אוכלין על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים', שנאמר 'ואמרתם זבח פסח הוא לה", ומגביה המרור בידו ואומר 'מרור זה שאנו אוכלין על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים', שנאמר 'וימררו את חייהם', ומגביה המצה בידו ואומר 'מצה זו שאנו אוכלין על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים' וכו'. ובזמן הזה אומר 'פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו' וכו':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
