513. צדקה (ה)

וְהִנֵּה דֶּרֶךְ נְתִינַת הַצְּדָקָה הַמְּעֻלָּה בְּיוֹתֵר הִיא כְּשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתֵן, וְהַמְּקַבֵּל אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי מְקַבֵּל, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ הֶעָנִי, וְעוֹשֶׂה הַנּוֹתֵן מִצְוָה לִשְׁמָהּ, שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיַּחְזִיקוּ לוֹ טוֹבָה, וּבִכְלָל זֶה, הַנּוֹתֵן לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. אָמְנָם נִרְאֶה שֶׁאִם חוֹשֵׁשׁ שֶׁיַּחְשְׁדוּהוּ וִידַבְּרוּ עָלָיו דְּבָרִים רָעִים, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן צְדָקָה כָּרָאוּי לוֹ, אֲזַי אִם נוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, מִצְוָה לְהוֹדִיעוֹ, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וּמִשּׁוּם "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל", וְזֶה כָּל הָאָדָם, שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם.
וּבִכְלָל צְדָקָה בַּסֵּתֶר, לִקְנוֹת מֵהֶעָנִי בְּיֹקֶר, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, וְלִמְכֹּר לוֹ בְּזוֹל, וּלְשׂוֹכְרוֹ לַעֲבוֹדָה וּלְשַׁלֵּם לוֹ יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, לְשֵׁם צְדָקָה.
וּבֶאֱמֶת, יֵצֶר הַמָּמוֹן הוּא קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל, לָכֵן יִתְגַּבֵּר הָאָדָם וְיַעֲשֶׂה צְדָקָה כָּרָאוּי לוֹ, וְהַכֹּל לְפִי רוֹב אַהֲבָתוֹ לְבוֹרְאוֹ, "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה" הֲרֵי יִהְיוּ הַמַּפְרִיעִים כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, וּמַה גַּם בְּיוֹדְעוֹ וּבְהַאֲמִינוֹ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְדִבְרֵי חז"ל, שֶׁה' יְשַׁלֵּם לוֹ כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם נַעֲשָׂה עָנִי מֵחֲמַת הַצְּדָקָה, וְאֵין דָּבָר רַע וְלֹא הֶזֵּק נִגְרַם בִּשְׁבִיל הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם".