שיעור 376, ספר תהילים, פרק עח, נג-נז
(נג) וַיַּנְחֵ֣ם לָ֭בֶטַח וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ וְאֶת־אֽ֝וֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם׃
(נד) וַ֭יְבִיאֵם אֶל־גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ הַר־זֶ֗֝ה קָֽנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ׃
(נה) וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם ׀ גּוֹיִ֗ם וַֽ֭יַּפִּילֵם בְּחֶ֣בֶל נַֽחֲלָ֑ה וַיַּשְׁכֵּ֥ן בְּ֝אָֽהֳלֵיהֶ֗ם שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(נו) וַיְנַסּ֣וּ וַ֭יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן וְ֝עֵֽדוֹתָ֗יו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃
(נז) וַיִּסֹּ֣גוּ וַֽ֭יִּבְגְּדוּ כַּֽאֲבוֹתָ֑ם נֶ֝הְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה׃
(נג) ואמנם הצאן הרועות במדבר פוחדות מהחיות הטורפות הנמצאות שם, אך ישראל לא פחדו, וַיַּנְחֵם ה' לָבֶטַח במדבר וְלֹא פָחָדוּ, וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כבר כִּסָּה הַיָּם, ולכן לא היה להם ממי לפחד.
(נד) וַיְבִיאֵם ה' אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ – לארץ ישראל, להַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ – הר המוריה, שם נבנה בית המקדש, ובכך קיים ה' את כל הבטחותיו לישראל.
(נה) וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם בשבע השנים הראשונות שבאו לארץ ישראל, בהם כבשו את שבעת העמים שהיו שם, וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה בשבע השנים שלאחריהם, בהם חילקו את הארץ בין השבטים, וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם את שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לאחר שסיימו לחלק את הארץ.
(נו) אך לאחר שמתו יהושע בן נון והזקנים, חזרו ישראל לסורם, וַיְנַסּוּ – חזרו לנסות את ה', וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן, כי הסתפקו האם הוא אכן האלהים העליון, עילת העילות וסיבת הסיבות, או שהוא בעל כוחות מוגבלים, ולכן עבדו עבודה זרה, כיון שחשבו שגם לה יש כוחות בפני עצמה, וְעֵדוֹתָיו – מה שהעידה והזהירה התורה, ומה שהעידו והזהירו אותם הנביאים, לֹא שָׁמָרוּ.
(נז) ולעומת הרצון האלהי, שיעלו ישראל מדרגה אחר מדרגה, וַיִּסֹּגוּ – הם נסוגו לאחור, וירדו מדרגה אחר מדרגה, וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם – עד שהגיעו למדרגת הבגידה של אבותיהם, נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה – נעשו כמו קשת המרמה את בעליה, וחיציה נכנסים בו במקום באויבו, כך במקום שהם יהיו כמו חיציו של הקדוש ברוך הוא להלחם בעובדי עבודה זרה, וללמד את כל בני העולם את האמונה האמיתית, אירע להיפך, שישראל בעצמם עבדו עבודה זרה.
