ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ח, יג-יד
יג) מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית, כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת, וכבר בירך 'המוציא' על המצה שאינה משומרת], מברך על אכילת מצה, ואוכל אותו כזית של מצה משומרת ובכך יוצא ידי חובת אכילת מצה ואכילת אפיקומן] ואינו טועם אחריו כלום, ככל האוכל אפיקומן שאסור לו לאכול אחריו כלום.
יד) מי שישן בתוך הסעודה – באמצע אכילת קרבן הפסח, או באמצע אכילת האפיקומן בזמן הזה, והקיץ, אינו חוזר ואוכל, כיון שהשינה נחשבת הפסק בין האכילות, והרי זה כמי שאוכל את הפסח או האפיקומן בשני מקומות, שהדבר אסור. בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה, כיון שחלקם נשארו ערים, חוזרין ואוכלין. נרדמו כולן, ונעורו, לא יאכלו – אסורים להמשיך באכילתם. נתנמנמו אפילו כולן, כיון שלא ישנו ממש, יאכלו.
בריך רחמנא דסייען
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
