פרשת בהר
"ושדה מגרש עריהם לא ימכר" (ויקרא כה יז)
מצוות לא תעשה, שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן. כלומר, שלא ישנו את העיר למגרש, ולא את המגרש לעיר, ולא ישנו את השדה למגרש, ולא המגרש לשדה. וענין מצוה זו, כי התורה ציותה שיתנו ישראל ערים ידועים לשבט לוי, והם ארבעים ושמנה עיר, יחד עם שש ערי המקלט שהיו בהן, וציותה גם כן להיות באותן ערים אלף אמה 'מגרש', כלומר מקום פנוי לרווחה ונוי לעיר, ואלפים אמה חוץ לה לצורך שדות וכרמים, וזה גם מנויי העיר וממה שצריך לה, וציותה התורה שלא לשנות ענינים אלה לעולם, ועל זה נאמר 'ושדה מגרש עריהם לא ימכר', שזהו פירוש לשון 'מכירה' האמור כאן.
משרשי המצוה, לפי ששבט לוי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה, שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל', ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם ערי מקלט לרוצח בשגגה, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום, ולכן ראוי שאותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהן, יהיו בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך.
ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל, בזמן שישראל שם, בין בלוים בין בישראלים, באנשים ובנשים, שהכל חיבים שלא לשנות שלשה מקומות האמורים לעולם העיר, והמגרש, ומקום השדות והכרמים.
וכתב הרמב"ם, למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתם עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' יתברך ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים, ולפיכך הבדילו מדרכי העולם – לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא חיל ה', שנאמר ברך ה' חילו וגו', והקדוש ברוך הוא זכה להם, שנאמר 'אני חלקך ונחלתך' וגו'.
ולא שבט לוי בלבד בכלל זה, אלא כל איש ואיש מבאי העולם, אשר נדבה רוחו להבדל ולעמוד לפני ה' לעבדו לדעת דרכיו הישרים והצדיקים וללמדם לאחרים, פורק מעל צוארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, והרי זה נתקדש להיות קדש קדשים ויהיה ה' נחלתו לעולמי עולמים, ויזכה בעולם הזה בדבר המספיק לו, כמו שזכה שבט לוי.
