ז. דעת הפוסקים היא שבזמנינו אין אדם היכול לומר על חבירו שהוא נאמן עליו כשני עדים, ולכן מותר רק לחשוש לדברים, ולא להאמינם לגמרי. ולכן אסור להאמין ללשון הרע או רכילות (שיש בה תועלת) אפילו שנאמרת מהורים או בני זוג, אלא לחשוש בלבד.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ז. דין זה, שמותר לאדם להאמין לרכילות שיש בה תועלת אם שמעה מאדם הנאמן עליו כשני עדים, היה רק בזמן חכמי הגמרא, אבל היום דעת הפוסקים שאין אדם יכול לומר על אדם אחר שהוא נאמן אצלו כשני עדים שאינו משקר לעולם, ולכן אסור לו לקבל את דבריו בשום אופן, אלא רק לחשוש לדברים בלבד, כשיש לו תועלת מכך. ובין כך אין זה מצוי כל כך שיתקיימו כל התנאים האמורים לעיל בדין אדם הנאמן עליו כשני עדים.
ויש להתבונן מזה כמה דרך בני אדם לטעות בכך, שהם נזהרים מלהאמין ללשון הרע או רכילות הנשמעת מאחרים, ואילו כששומעים דברים אלו מהוריהם או מבני זוגם, הם מאמינים לדבריהם, בחושבם שהם בודאי לא ישקרו להם, וזו טעות גמורה, כיון שלפי הדין אין חילוק ביו רחוקים לבין קרובים, וכמו שהתבאר.
