ו כֻּלָּ֨נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֹ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃ ז נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַֽעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹֽזְזֶ֖יהָ נֶֽאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃ ח מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ׃
֍֍֍
(ו) ימשיכו הגויים ויאמרו באותו זמן, כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ – היינו כצאן ההולך אחר הרועה המתעה אותם, כך שמענו לכהני העבודה זרה שאמרו לנו שיש מצווה לייסר את היהודים כדי שימירו את דתם, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ – כל אחד עשה זאת לתועלת עצמו, כי בזזו את ממונם של היהודים ונטלוהו לעצמם, וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ – הוא היה המטרה לחיצי חטאתינו, כלומר, עיקר החטאים היו מה שהרענו לעם הזה.
(ז) נִגַּשׂ – כאשר נַגְשׂוּ הגויים את עם ישראל, וְהוּא נַעֲנֶה – ובזמן שעינו אותם הגויים, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. וכאשר הילד הקטן שלהם כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה – ואת הָאֵם לקחו כרחל הנלקחת לגיזה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו.
(ח) ולא עשו זאת כשוד או גניבה שלא במשפט, אלא מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח – ממקום המלכות והמשפט נלקחו היהודים אל העינוי והיסורים, כי שם חרצו את משפטם לכך, וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ – מי הוא שיכול לשוח ולומר במה חטאו יהודי אותו הדור לגויים, כִּי מחמת כן נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, על פי משפטם של הגויים, מִפֶּשַׁע עַמִּי – והיה זה רק מפשעם של הגויים, נֶגַע לָמוֹ – שנהגו כאילו יש נגע וחטא אצל היהודים, אך באמת הרגום הגם שלא חטאו במאומה.
