מסכת שבת, פרק ד, שיעור 94

רַב חִסְדָּא שָׁרָא לְאַהֲדוֹרֵי אוּדְרָא לְבֵי סַדְיָא בְּשַׁבְּתָא – רב חסדא התיר להחזיר גיזות צמר שנפלו מן הכר, לתוך הכר, בשבת. אֵיתִיבֵיהּ – הקשה לו רַב חָנִין בַּר רָבָא לְרַב חִסְדָּא, שנינו בברייתא, מַתִּירִין בֵּית הַצַּוָּאר של הבגד בְּשַׁבָּת, לאחר שקשרוהו, אֲבָל לֹא פּוֹתְחִין את בית הצואר בבגד חדש שעדיין לא היה לו בית צואר, וְכן אֵין נוֹתְנִין אֶת הַמּוֹכִין – גיזות צמר לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַכֶּסֶת בְּיוֹם טוֹב, וְכָל שֶׁכֵּן שאסור לעשות כן בְּשַׁבָּת, משום שעובר בכך על איסור 'מכה בפטיש', שמסיים את מלאכת הכנת הבגד, או הכר והכסת ['מכה בפטיש' הוא כינוי לכל פעולה שהיא גומרת את עשייתו או הכנתו של הדבר], ועל כל פנים מוכח מהברייתא שאסור לתת מוכין לכר וכסת, ואיך התיר זאת רב חסדא. מתרצת הגמרא, לָא קַשְׁיָא – אין זו קושיא על דברי רב חסדא, כיון דהָא – דין זה המבואר בברייתא, שאסור ליתן מוכין לכר או כסת, היינו בְּחַדְתֵּי – בכר או כסת חדשים, שבנתינת המוכין עושה אותם לכלי, והָא – דין זה שאמר רב חסדא, שמותר להחזיר מוכין לכר או כסת, היינו בְּעַתִּיקֵי – בכר או כסת ישנים, שכבר היו בהם המוכין, ויצאו מהם, ובאופן זה אינו נחשב שעושה כעת כלי.

מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא נָמֵי הָכֵי – שנינו חילוק זה אף בברייתא, אֵין נוֹתְנִין אֶת הַמּוֹכִין לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַכֶּסֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שאסור לעשות כן בְּשַׁבָּת. נָשְׁרוּ המוכין מתוך הכר או הכסת, מַחֲזִירִין אוֹתָן למקומם אפילו בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שמותר לעשות כן בְּיוֹם טוֹב.

מימרא נוספת בענין פתיחת בית הצואר: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, הַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת בבגד חדש, [לשיטת רש"י היינו שפותח פתח חדש לגמרי, ויש מהראשונים שפירשו שכבר היה לו פתח, אלא שהוא מחובר קצת בתפירה קלה שדרך החייטים לעשות, ועתה הוא פותחו, וזהו תיקון כלי האסור], חַיָּיב חַטָּאת, משום מכה בפטיש, שהרי במעשה זה הוא גומר את מלאכת הכנת הבגד. מַתְקִיף לֵיהּ רַב כָּהֲנָא – הקשה רב כהנא על דין זה של רב, וְכִי מַה החילוק בֵּין דין זֶה, שאסר רב, לִמְגוּפַת חָבִית – למכסה של חבית, שמותר לחותכו בשבת, כדי להוציא ממנו יין. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב יהודה, זֶה חִיבּוּר – בפתיחת בית הצואר, הרי הבגד כולו מחובר, כיון שכולו תפור יחד, ובעשיית הפתח הוא מתקנו שיהא ראוי ללבישה, והדבר אסור משום מכה בפטיש. וְזֶה אֵינוֹ חִיבּוּר – אבל מכסה החבית אינו דבר אחד עם החבית, ואף שהמכסה דבוק בטיט לחבית, הרי עומד הוא להסרה, ואין ניקובו נחשב כ'תיקון' של החבית כולה, ולכן אין בכך איסור.