540. ציבור (ב)

חִיּוּב גָּדוֹל הוּא לִנְהֹג כָּבוֹד בְּצִבּוּר, וְחָמוּר הָאִסּוּר לְהַטְרִיחַ אֶת הַצִּבּוּר, וּלְפִי חֻמְרַת הַדָּבָר כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בּוֹ.
וְאִסּוּר זֶה אֵינוֹ דַּוְקָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה, וְלָכֵן אָדָם הַמֻּזְמָן לַאֲסֵפָה אוֹ סְעוּדָה, יְהֵא מִזְּרִיזִים הַמַּקְדִּימִים לֵילֵךְ בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים, וְלֹא יַטְרִיחַ אֶת הָרַבִּים לְהַמְתִּין לוֹ. וְאֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן הַמְכַבֵּד אֶת הַצִּבּוּר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבֵּב כְּבוֹדָם. וּמִי שֶׁמַּקְפִּיד וְחוֹשֵׁשׁ עַל טֹרַח הַצִּבּוּר וְעַל כְּבוֹד הַצִּבּוּר, יִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.