547. קימה

קִימָה מִפְּנֵי שֵׂיבָה וְלִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם הִיא אַחַת מִתרי"ג מִצְווֹת, וְאָמְרוּ שֶׁהַזָּהִיר בְּמִצְוָה זוֹ זוֹכֶה לְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם… וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ", וְכִי יֵשׁ בָּעוֹלָם שָׂכָר טוֹב שֶׁכָּזֶה. וְרַבִּים מְזַלְזְלִים בָּהּ וּמְאַבְּדִים טוֹבָה הַרְבֵּה. וְכֵן חַיָּב אָדָם לָקוּם לִפְנֵי אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלִפְנֵי רַבּוֹ.
וּלְפִי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ חוֹבַת קִימָה בִּפְנֵי שֵׂיבָה הִיא מִשֶּׁהִגִּיעַ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה. וְתַלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא שּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, וְיוֹדֵעַ לְהַחְזִיר סְבָרָא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּטוּב טָעַם, חַיָּב אָדָם לַעֲמוֹד לְפָנָיו מְלֹא קוֹמָתוֹ, לֹא כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים עַתָּה שֶׁאֵין קָמִים אֶלָּא מְעַט, נִרְאָה וְאֵינוֹ נִרְאָה. וּכְבָר אָמְרוּ בַּגְּמָרָא, כַּמָּה טִפְּשִׁים הֵם אוֹתָם אֲנָשִׁים הַקָּמִים לִפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה, וְאֵינָם קָמִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם. וְעַל כְּגוֹן זֶה אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה 'הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתָּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת'.
וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם זָהִיר וְזָרִיז לְקַיֵּם מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר וְלוּלָב וְסוּכָּה וּתְפִלִּין וְכַדּוֹמֶה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאַף צָרִיךְ לְדַקְדֵּק יוֹתֵר בְּמִצְווֹת אֵלּוּ, כִּי עַל מִצְוָה שֶׁקַּל לָאָדָם לְקַיְּמָהּ, מַעֲנִישִׁים יוֹתֵר אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיְּמָהּ.