י) כל ארבע מנחות אלו האפויות, כשאופין אותן, אופין כל עשרון עשר חלות. ואם רִבה בחלות או חִסר, כשירה. וכיצד פותתין אותן, כופל החלה לשנים, והשנים לארבעה, ומבדיל – בכל פעם שכופל את החלה, שוברה לגמרי באותו מקום. ואם היתה המנחה של זכרי כהונה, אינו מבדיל ופותת. וכולן פתיתין כזיתים. ואם הגדיל הפתיתין או הקטין אותן, כשרים.
יא) לא בלל את המנחה בשמן, או שלא פתת, או שלא הגיש למזבח, או שלא משח את הרקיקין, כשירה, לא נאמרו כל הדברים האלו אלא למצוה, שכך היא מצותה, אך אין זה מעכב.
