ד) אי זה הוא 'נדר' ואי זו היא 'נדבה', האומר 'הרי עלי עולה' או שאמר 'הרי עלי שלמים', או 'הרי עלי מנחה' או 'הרי דמי בהמה זו עלי עולה' או 'הרי דמי בהמה זו עלי שלמים', זהו הנדר, שהרי אינו נודב דווקא דבר מסוים, אלא מחייב את עצמו בהבאת קרבן ואף בשני האופנים האחרים מחייב את עצמו בשווייה של בהמה זו]. אבל האומר 'הרי בהמה זו' או 'דמי בהמה זו עולה' או 'שלמים', או 'הרי העשרון הזה מנחה' הרי זו נדבה, שהרי לא חייב את עצמו בדבר, אלא נדב דבר מסוים לקרבן.
ה) מה בין נדרים לנדבות, שהנודר, אם הפריש קרבנו ואבד או נגנב, חייב באחריותו, כיון שלא יצא ידי חובתו עד שיקריב כמו שנדר. והמתנדב ואומר בהמה או מנחה 'זו', הרי הקדיש רק את אותו דבר מסוים, ואם מת או נגנב, אינו חייב באחריותו.
ו) האומר 'דמי שור זה עלי עולה' ו'דמי בית זה עלי קרבן', ומת השור ונפל הבית, אינו יכול לומר כיון שאין השור והבית שוים עתה כלום אף אני אפטר, אלא חייב לשלם, כיון שבשעת הנדר היו שווים, וחייב את עצמו בשווים באותה שעה. אמר 'הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה', הועיל תנאו ואינו חייב באחריותה.
