553. קללה

קְלָלָה הִיא רָעָה חוֹלָה, לַמְּקַלֵּל וְלַמְּקֻלָּל תְּחַלֵּק שָׁלָל, יֹאכְלוּ אֶת חֶלְקֵיהֶם גַּם שְׁנֵיהֶם. שֶׁאִם הִיא קִלְלַת חִנָּם בְּלִי אַשְׁמָה, תַּחְזֹר לִמְקוֹמָהּ עַל הַמְקַלֵּל, וְלִפְעָמִים אֲפִילוּ כְּשֶׁאֵינָה קִלְלַת חִנָּם, גַּם כֵּן חוֹזֶרֶת עַל הַמְקַלֵּל. וְאִם יִתְקַיְּמוּ הַקְּלָלוֹת עַל הַמְּקֻלָּל, הֲרֵי הַמְקַלֵּל עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, שֶׁגָּרַם שֶׁחֲבֵרוֹ יֵעָנֵשׁ, וְרָעָה תָּבוֹא עָלָיו עַל יָדוֹ. וְלִפְעָמִים הַקְּלָלוֹת מִתְקַיְּמוֹת אֲפִילוּ כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מִפִּי אִישׁ קַל וְהֶדְיוֹט, וּכְמַאֲמַר חז"ל 'לְעוֹלָם אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ', וְהַכֹּל לְפִי הַשָּׁעָה וּלְפִי הָרֶגַע – תוּכַל לְהִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וְלָכֵן טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וְאִם יִשְׁמַע קוֹל מְקַלְלִים, הוּא יַעֲנֶה 'לֹא כֵּן יְהֵא, אֶלָּא גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה', אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁלֹּא תְּאֻנֶּה רָעָה.

֍ ֍ ֍

וְיָדוּעַ שֶׁאֶחָד מִשס"ה לָאוִין הוּא שֶׁלֹּא לְקַלֵּל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם מְקַלֵּלוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו עוֹבֵר גַּם עַל "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁהָאוֹרֵחַ הַמְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת – הוּא עַצְמוֹ מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ", יֵשׁ לִלְמֹד מִכָּךְ שֶׁהַמְּקַלֵּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל – מִתְּקַלֵּל בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר". וְלָכֵן תָּמִיד יִּזָּהֵר הָאָדָם שֶׁיִשָּׁמַע עַל פִּיו רַק בְּרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְאָז יִתְבָּרֵךְ בְּעַצְמוֹ.