554. קביעות (א)

קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה הוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁשּׁוֹאֲלִים לָאָדָם בְּיוֹם הַדִּין, 'קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה'. וּכְבָר נִתְפַּרְסֵם בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל סֵפֶר 'חֹק לְיִשְׂרָאֵל', וְהוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁמְּעַט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, וְחָשׁוּב הַרְבֵּה, שֶׁבִּמְעַט זְמַן לוֹמֵד כָּל מִינֵי לִמּוּדִים, וְיָדוֹ בַּכֹּל, וְהוּא מְסֻדָּר עַל פִּי הַסּוֹד מִתַּלְמִידֵי הָאֲרִ"י ז"ל, וְלוֹמֵד מִמֶּנּוּ חָכְמָה וּמוּסָר וְדִינִים.
וְצַר לִי עַל רַבִּים מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לְהוּטִים אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, וְעַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה הַתְּפִלָּה בּוֹרְחִים לָהֶם לְפוֹעֲלָם וְלַעֲבוֹדָתָם וּמְאַבְּדִים טוֹבָה הַרְבֵּה. וְאֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּסְחוֹרָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, נִמְצָא לִפְעָמִים שֶׁלּוֹקֵחַ אָדָם חֵפֶץ בְּזוֹל וּמַרְוִיחַ בּוֹ הוֹן עָתָק, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁאֲפִילוּ בַּמְּעַט שֶׁלּוֹמֵד – מַרְוִיחַ הַרְבֵּה.