555. קביעות (ב)

וְגָדוֹל עִנְיַן קְבִיעוּת עִתִּים לְתוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַהֲלָכָה הִיא לְגַבֵּי הִלְכוֹת רוֹב וּמִעוּט ש'כָּל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמִי', כְּלוֹמַר, אִם הַמִּעוּט הוּא קָבוּעַ, אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּמִעוּט לְעֻמַּת הָרֹב, אֶלָּא כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, נִמְצָא שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְבִיעוּת עִתִּים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, ה' יַחֲשָׁב לוֹ כְּאִילּוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה חֲצִי הַיּוֹם. וּמִי רָאָה כָּזֹאת וְשָׁמַע כָּאֵלֶּה וְלֹא תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ לִזְכּוֹת לִלְמֹד לִמּוּד זֶה וּלְהַרְוִיחַ טוֹבָה הַרְבֵּה, וְיִקְבַּע לְעַצְמוֹ לִמּוּד בְּכָל יוֹם וְיוֹם, וְגַם יִקְבַּע אֵיזֶה לִמּוּד לַלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וּבָזֶה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ וּמְקַיֵּם "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה".
אָמְנָם, לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ אֶלָּא לְמִי שֶׁשְּׁעָתוֹ דְּחוּקָה לוֹ מְאֹד, וְטָרוּד מְאֹד בְּפָעֳלוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִפְטַר מִקְּבִיעוּת עִתִּים לְתוֹרָה.