מסכת ביכורים, פרק ב, משנה יא
משנה יא: כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה, אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי, אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה, הֲרֵי הוּא נָזִיר. וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו, שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה, וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזֶה וְכָזֶה:
משנה יא: כֵּיצַד – באילו דרכים הכוי אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה, אָסוּר מספק במשיכה או בהרבעה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם בין עִם הַחַיָּה וּבין עִם הַבְּהֵמָה. הַכּוֹתֵב במתנה את חַיָּתוֹ – כל חיותיו, וְכן הכותב במתנה את בְהֶמְתּוֹ – כל בהמותיו לִבְנוֹ, לֹא כָתַב לוֹ – לא הקנה לו בכללם אֶת הַכּוֹי, שהרי אין ידוע אם הוא בכלל בהמות או בכלל חיות, ומספק אינו קונה (ואם כתב לו בפירוש גם את חיותיו וגם את בהמותיו, יש אומרים שקנה את הכוי). אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר בתנאי שֶׁזֶּה (-הכוי) הוא חַיָּה, אוֹ שאמר הריני נזיר בתנאי שזו בְהֵמָה, הֲרֵי הוּא נָזִיר מספק. וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו של הכוי שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה (-כחיה וכבהמה, שהרי שניהם טעונים שחיטה), וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, כָּזֶה וְכָזֶה:
