564. קריאת שמע (ג)

יִּזָּהֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב לִישׁוֹן קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע כְּהִלְכָתָהּ, וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים, אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע, עַד שֶׁיַּחְזֹר וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע כְּהִלְכָתָהּ לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, כִּי לִפְעָמִים אָדָם שׁוֹכֵב לָנוּחַ מְעַט, וְסָבוּר שֶׁלֹּא יִישָׁן, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁינָה, וְנִשְׁאַר בְּלֹא קְרִיאַת שְׁמַע, וּמְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה. שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹ שֶׁקּוֹרֵא אוֹתָהּ אַחֲרֵי שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ, חַיָּב נִדּוּי.

֍ ֍ ֍

גַם עַל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית צָרִיךְ לִתֵּן לֵב, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר הֵם עֲצֵלִים וְאוֹהֲבִים לָנוּם בִּימוֹת הַקַּיִץ, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבִשְׂמָחוֹת וָגִיל, וְעַל הֲרוֹב עוֹבֵר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְהָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת הַשֵּׁם יַקְדִּים לִקְרוֹתָהּ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְיַעֲשֶׂה תְּנַאי וְיֹאמַר 'הֲרֵינִי קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָה מַה שֶּׁצִּוָּנוּ יוֹצְרֵנוּ – אִם יַעֲבוֹר זְמַנָּהּ בִּקְרִיאָתִי אוֹתָהּ עִם הַצִּבּוּר בְּ'יוֹצֵר', וְאִם לֹא יַעֲבוֹר זְמַנָּהּ – תְּהֵא קְרִיאָתִי עַכְשָׁו כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה לְבַד'.

֍ ֍ ֍

צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ מְאֹד, וְזֶה לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיִּקְרָאֶנָה בִּמְתִינוּת וּבִזְהִירוּת, וְיִתְרַגֵּל בְּכָךְ זְמַן רַב. וְרָאוּי לְהִתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שֶׁהַמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנֹּם, וְזוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא.