שיעור 420, ספר תהילים, פרק פט, ד-ז

(ד) כָּרַ֣תִּי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי׃

(ה) עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה׃

(ו) וְי֘וֹד֤וּ שָׁמַ֣יִם פִּלְאֲךָ֣ יְהוָ֑ה אַף־אֱ֝מ֥וּנָתְךָ֗ בִּקְהַ֥ל קְדֹשִֽׁים׃

(ז) כִּ֤י מִ֣י בַ֭שַּׁחַק יַֽעֲרֹ֣ךְ לַֽיהוָ֑ה יִדְמֶ֥ה לַֽ֝יהוָ֗ה בִּבְנֵ֥י אֵלִֽים׃

(ד) ובדומה לחסד והאמונה הכלליים שיש לה' עם כלל הנבראים, יש לה' גם הנהגה מיוחדת של חסד ואמונה עם בני אדם פרטיים, כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי, וזו הנהגה של מידת החסד, כי כריתת הברית היתה מצד בחירת ה' בו, לא מצד מעשיו וזכויותיו, נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי, וזו הנהגה של אמונה, שמצד שדוד הוא עבדו ועובד עבודתו, נשבע לו ה' על הדברים שנתן לו בתחילה מצד החסד והבחירה בו (והם הדברים האמורים להלן), וכאילו התחייב ה' לקיים את שבועתו (והרי זה דומה לבריאת העולם, שהבריאה היתה מצד החסד, ואחר כך היא מתקיימת מצד האמונה).

(ה) עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ – זרע דוד יתקיים לעולם, ולא יכרת בשום זמן, וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ – בדורות שיהיו רצויים בעיני ה' תתקיים מלכות מזרע דוד (אך בשנות הגלות לא תהיה מלוכה בישראל כלל), סֶלָה – סיום הענין.

(ו) מבאר שגם עתה קיימות בעולם מידות החסד והאמונה, בהנהגת ה' עם כלל הנבראים, וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ – גם ה'שמים', שזה הכינוי להנהגה הקבועה של העולם בדרכי הטבע, נוהגים בדרכי פלא ונס, כי גם בטבע יש ניסים נסתרים, לתת לכל אדם כפי מעשיו, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים – המלאכים הקדושים, שהם שלוחיו של ה' לעשות את הניסים היוצאים מדרכי הטבע, גם הם משתייכים למידת ה'אמונה' של דרכי הטבע, כיון שכבר בבריאת העולם קבע ה' את האפשרות של הניסים, וגם המלאכים עושים את הניסים באופן שיתאימו לחוקי הטבע הרגילים.

(ז) כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ – ב'שחקים', שהם שמי השמים העליונים שמהם באים הניסים והמופתים המתעלים על דרכי הטבע, אך גם להם אין ערך כלפי ה', כי ה'ערך' הוא הדימוי המהותי, ולא יתכן שום דבר שיש לו ערך עם ה', שהוא עילת העילות וסיבת הסיבות שהכל תלוי ברצונו המוחלט, אך בדברים אלו יש כביכול דמיון לה', כי ה'דמיון' הוא לפי המקרה ולא לפי המהות, ויש דמיון בכך שאף המלאכים הפועלים את הניסים הללו אינם מקושרים לכללי הטבע, הזמן והמקום, ומי יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים – ב'בני אלים', שהם כוחות הטבע, אין אפילו דמיון מקרי למעשי ה', כי כל כוחות הטבע מוגבלים ותלויים במקום ובזמן.