שיעור 419, ספר תהילים, פרק פט, א-ג

(א) מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי׃

(ב) חַֽסְדֵ֣י יְ֭הוָה עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר ׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָֽתְךָ֣ בְּפִֽי׃

(ג) כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם ׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָֽתְךָ֣ בָהֶֽם׃

פרק פט

מזמור זה התייסד בזמן הגלות, כאשר התבטלה מלכות בית דוד, ומקונן על כך שהחסד והאמונה הכלליים, שבהם מנהיג ה' את כל העולם, נשארו קיימים גם עתה, ואילו החסד והאמונה של מלכות בית דוד התבטלו בשנות הגלות:

(א) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי.

(ב) הנהגת ה' בדרכי הטבע מכונה 'אמונה' או 'אמת', כי כאשר ברא ה' את העולם וייסד את חוקי הטבע, כביכול התחייב בכך שתמיד ינהגו חוקים אלו, ומחמת מידות האמת והאמונה של ה' אנו יודעים שהנהגה זו תימשך תמיד, אמנם ההנהגה של הניסים והמופתים, שכביכול אין ה' מחויב בה, מכונה בלשון 'חסד', ובתחילה משבח את ה' על שתי הנהגות אלו, חַסְדֵי יְיָ עוֹלָם אָשִׁירָה – אשיר על הנהגת ה' הניסית והפלאית, שהיא מכונה 'חסד' (ואמר בזה לשון 'עולם', ללמד שאף שזו הנהגה המתחדשת לפי הצורך והזמן, מכל מקום היא קיימת לעולם, כיון שכבר בבריאת העולם קבע ה' שתהיה גם הנהגה כזו היוצאת מגדרי וחוקי הטבע), לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי – את השבח על הנהגת חוקי הטבע, המכונה 'אמונה', אודיע לכל הדורות הבאים (ואמר כאן לשון 'דור ודור', ללמד שגם ההנהגה הטבעית תלויה בהנהגות בני האדם שבכל דור, כי אם יהיו צדיקים ישפיע עליהם שפע טובה וברכה, ואם יהיו רשעים לא יזכו לכך, ואף שהכל מסתתר בדרכי והנהגות הטבע, מכל מקום הדבר תלוי במעשי בני האדם).

(ג) כִּי אָמַרְתִּי, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה – תחילת בריאת העולם היתה בחסד גמור, כי באותו זמן עדיין לא היו חוקי טבע, ולא היה שום נברא שה' יבטיח לו או יתחייב לו על איזה דבר, שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם – אמנם אחרי שברא ה' את העולם הרמוז בלשון 'שמים', כי כל מה שמתחת השמים כפוף לחוקי הטבע], אז התייסדה מידת האמונה, שכאילו הבטיח ה' לכל הנבראים שחוקי הטבע יתקיימו כל זמן שהעולם קיים, וכן שיתקיימו כל מיני הברואים בתמידות, ומעתה מה שהעולם נוהג כמנהגו הוא מכח האמונה של ה' לקיים את מה שהבטיח לברואיו.