פרשת חקת
"איש כי ידור נדר…" (במדבר ל ג)
מצוות עשה שנדון במי שנדר כאשר ציותה התורה, כלומר, אין חיוב להתיר את הנדר, אך המצוה היא שנדון דינים אלו על פי המבואר בפרשה. ומפורש בפסוקים שהבעל מפר את נדרי אשתו, והאב מפר את נדרי בתו, וחז"ל קיבלו שאף החכם מתיר את הנדרים. נמצא, שכאשר יתיר החכם את הנדר כראוי וכפי ציווי התורה, מתקיימת מצוות עשה זו, ואם לא יתיר כהוגן, כגון שיעשה את התרת הנדר יחיד שאינו מומחה, מלבד זה שלא הותר הנדר, גם ביטל מצוות עשה זו.
משרשי ענין הנדר, שהוא כמכניס דבר המותר בגדר האסור, וכאלו יאמר דבר פלוני שהוא מותר יהא אסור עלי כקרבן שאסר השם יתברך. וזה הענין שיש בנו כח לאסור את המותר, לפי שהתורה למדתנו בכך, שנאמר 'לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ולא בנשים, כי האנשים הם הכשרים להתיר נדרים, והעובר על זה והתיר את הנדר שלא כמצות התורה, אף על פי שלא חלה התרתו, ביטל מצוות עשה זו.
