מסכת ביכורים, פרק ג, משנה יב

משנה יב: לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:

משנה יב: לְמָה (-לענין מה) אָמְרוּ שהַבִּכּוּרִים הם כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה (-רשאי לקנות) מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה גובה אותם בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה – ומותר לקנות בדמיהם אף ספר תורה (והחידוש בכך, שבשאר הדברים ניתן להחשיב את הקניה כמביאה לידי הנאת מאכל, שהרי יכול לחזור ולמכור את הבהמה או העבד ולקנות מאכלים, אך ספר תורה אסור למכור, ונמצא שלעולם לא תהא קנייתו הנאה המביאה לידי מאכל, ומכל מקום היא מותרת). וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם – את פירות הביכורים אֶלָּא לְחָבֵר, האוכל אפילו חולין בטהרה, ובודאי יזהר בהם, בְּטוֹבָה – בחינם, בתורת חסד ונדבה, אך אינו רשאי לקנות בהם דבר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, בין חברים ובין שאינם חברים, וְהֵם מְחַלְּקִין את הפירות בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וכיון שהם נאכלים במקדש בודאי יזהרו בהם, ולא יבואו לידי טומאה.