תפילת שחרית, ברכות השחר (ד)

ברכות השחר

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר – ואמר לו. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר – אמירה מפורשת: כֹּה (-כך) תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (-בפרישת ידים על הדוכן), אָמוֹר לָהֶם (-שתהיה האמירה מכוונת אליהם, שיאמרו בקול וישמעו ישראל, ע"פ רש"י):

יְבָרֶכְךָ ה' בממון וְיִשְׁמְרֶךָ מן המזיקים אותם (-שלא יטלו את ממונך). יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ – להראות לך פנים מאירות ושוחקות, וִיחֻנֶּךָּ – ויתן לך חן. יִשָּׂא – יַפְנֶה ה' את פָּנָיו אֵלֶיךָ תמיד באהבה (-ואף אם מצד מעשיך ראוי שיכעס עליך, ויכבוש את פניו מלהביט עליך), וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם עם כל הסובבים אותך.

וְשָׂמוּ הכהנים אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לברכם בשם המפורש, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם לישראל – שאסכים לברכתם. או "ואני אברכם" לכהנים (כ"ז מדברי רש"י במדבר ו, כג-כז).

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר קצוב מן התורה: הַפֵּאָה – שצריכים להשאיר לעניים בקצה השדה. וְהַבִּכּוּרִים – ראשית פרי האדמה שצריך להביא לביהמ"ק. וְהָרֵאָיוֹן – מצוה על כל אדם לְהֵרָאוֹת בָּרְגָלִים בביהמ"ק, ויכול לעלות וליראות אפילו כמה פעמים ברגל אחד. וי"מ: שהכוונה לקרבנות שמביאים ברגלים (-עולת ראיה ושלמי חגיגה) שמן התורה אין שיעור לשוויים. וּגְמִילוּת חֲסָדִים – שבגופו, כגון ביקור חולים ולוית המת (-אבל גמ"ח בממונו יש לה שיעור, חומש מנכסיו). וְתַלְמוּד תּוֹרָה – שהרי חייב ללמוד בכל עת שיש לו פנאי, כנאמר (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה".

אֵלּוּ הן דְבָרִים(-מצוות) שֶׁאָדָם אוֹכֵל את פֵּרוֹתֵיהֶם – משיג מהם תועלת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן – ועיקר שכרו הטוב קַיֶּמֶת (-שְׁמוּרָה) לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים – שהוא עושה עם חבירו, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית – שמקדים לבוא לביהמ"ד בבוקר, ומאחר לצאת ממנו בערב, וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים לביתו, וּבִקּוּר חוֹלִים, וְהַכְנָסַת כַּלָּה לחופה – לספק לה צרכיה שתוכל להינשא, וּלְוָיַת הַמֵּת כשמוליכים אותו לקברו, וְעִיּוּן – וכונת הלב בשעת תְּפִלָּה, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה שקול כְּנֶגֶד כֻּלָּם כי הלימוד מביא לידי מעשה.