שיעור 431, ספר תהילים, פרק פט, מח-נ

(מח) זְכָר־אֲנִ֥י מֶה־חָ֑לֶד עַל־מַה־שָּׁ֝֗וְא בָּרָ֥אתָ כָל־בְּנֵֽי־אָדָֽם׃

(מט) מִ֤י גֶ֣בֶר יִֽ֭חְיֶה וְלֹ֣א יִרְאֶה־מָּ֑וֶת יְמַלֵּ֨ט נַפְשׁ֖וֹ מִיַּד־שְׁא֣וֹל סֶֽלָה׃

(נ) אַיֵּ֤ה ׀ חֲסָדֶ֖יךָ הָרִֽאשֹׁנִ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י נִשְׁבַּ֥עְתָּ לְ֝דָוִ֗ד בֶּאֱמֽוּנָתֶֽךָ׃

(מח) וכיון שמשיח בן דוד הוא תכלית כל הבריאה, ומחמת כן נברא שמו לפני בריאת העולם, וכל מהלך השלימות של המין האנושי תלוי בכך, על כן זְכָר אֲנִי מֶה חָלֶד – צריך אני לזכור בעבור מה קיימת כל מציאותי בעולם (המכונה 'חָלֶד'), עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ כָל בְּנֵי אָדָם, כיון שאם לא יגיעו בני האדם לשלימותם הרצויה בימות המשיח, שאז יכירו הכל במציאות ה' ויטו שכם אחד לעובדו, נמצא שכל בריאתם היתה לשוא, כי לא יגיעו אל תכלית התיקון.

(מט) והרי מחמת חטאו של אדם הראשון כל בני האדם עתידים למות, ואם כן מִי גֶבֶר יִחְיֶה לעולם וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת, כמו אליהו הנביא, או מי הוא הגבר אשר יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל – מעונש הגיהנם, והרי עתה, בזמן הגלות, קשה לאדם להגיע אל השלימות הנפשית הראויה, וכל התקוה של בני האדם היא לזמן הישועה המובטחת בימות המשיח, שאז יסור המוות, ואם לא יתקיים הדבר, נמצא שבריאת בני האדם היתה לשוא, כי לא יגיעו אל התכלית הראויה, סֶלָה (-סיום הענין).

(נ) חוזר ומתפלל שיזכור ה' לדוד את ה'חסד' וה'אמונה' שעליהם התייסדה מלכותו, ואומר, אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים, אֲדֹנָי, שמכח חסדים אלו הבטחת לדוד שבית מלכותו יתקיים לעולם, נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ, על הטובה שהבטחת לו מחמת מעשיו הטובים, שטובה זו באה לו מכח האמת והאמונה שה' מקיים את הבטחתו לגמול לו על מעשיו הטובים, ושבועה זו היתה על כך שמכח מלכות בית דוד יתוקן ויושלם כל עם ישראל, ויגיע לתכליתו הראויה.