583. רינה (א)

יָדוּעַ שֶׁהַתּוֹרָה קְרוּיָה רִינָּה, וְכֵן אֶחָד מִלְּשׁוֹנוֹת הַתְּפִלָּה הוּא רִינָּה, וְנִרְמַז בָּזֶה שֶׁהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה יִקְרָא בְּנֹעַם וּבְשִׂמְחָה בְּקוֹל רִינָּה, וְכֵן הַתְּפִלָּה, צָרִיךְ לְאוֹמְרָהּ בְּנֹעַם וּבְשִׂמְחָה בְּקוֹל רִינָּה, וּבִפְרָט שִׁירַת הַיָּם וּקְרִיאַת הַהַלֵּל עִקָּרָם הוּא לְאָמְרָם בְּקוֹל רִינָּה וְתוֹדָה, לֹא כְּמִנְהַג מְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים, שֶׁ"הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים" בִּקְרִיאָתָם, כִּקְרִיאַת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן, וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף עַל שִׁירָה וְהַלֵּל כָּאֵלּוּ.
וְכֵן אֲמִירַת הַתְּפִילָּה וּשְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּבְרָכוֹת בִּמְהִירוּת – הוּא גְּנַאי גָּדוֹל, אֲפִילוּ אִם יְדַבֵּר כֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַאֲפִילוּ לְצַוּוֹת לִמְשָׁרְתוֹ בְּאֹפֶן זֶה בִּמְהִירוּת – הוּא גְּנַאי, וְכָל שֶׁכֵּן לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁבְּוַדַּאי יִקְצֹף עַל קוֹלוֹ וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁאֵין זֶה מְבַקֵּשׁ וְתַחֲנוּנִים מְדַבֵּר, וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר לַעֲמוֹד וּלְבַקֵּשׁ כָּךְ לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.