ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ג, א-ב
א) מטבעות של חציי השקלים, הכל צריכין להן, כדי שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב, לפיכך – כיון שמטבעות אלו מבוקשים מאד, כשהיה אדם הולך אצל השולחני, ומצרף -פורט] שקל בשני חצאין, יתן לו תוספת על השקל, ואותה התוספת נקראת 'קלבון', לפיכך שנים שנתנו שקל על שניהם, חייבין בנתינת קלבון להקדש.
ב) כל מי שאינו חייב בשקלים, כגון שתי נשים או שני עבדים שנתנו יחד שקל, פטורים מן הקלבון, וכן אם היה אחד חייב ואחד פטור, ונתן החייב על יד -עבור] הפטור, כגון איש שנתן שקל עליו ועל אשה או עבד, פטור מן הקלבון, וכן הכהנים פטורין מן הקלבון. והשוקל על יד -עבור] הכהן פטור מן הקלבון.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
