ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ד, א-ב
א) תרומת הלשכה, של מעות מחצית השקל, מה יעשה בה, לוקחין ממנה תמידין של כל יום, והמוספין של שבתות, ימים טובים וראשי חודשים, וכל קרבנות הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחין בו כל הקרבנות, וכן העצים, אם לא הביאו עצים ולא מצאו עצים בנדבה אלא בדמים, וסממני הקטרת, ושכר עשייתה, ולחם הפנים, ושכר עושי לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו, כל אלו באין מתרומת הלשכה:
ב) אבל פר העלם דבר של צבור, ושעירי עבודת כוכבים, הבאים על חטא הציבור, בתחלה גובין להן – הגזברים גובים מכל ישראל מעות לצורך קניית קרבנות אלו, ואינן באין מתרומת הלשכה. פרוכות של היכל, תחת (-במקום ה)בנין עשויות, ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית, אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה. המנורה וכלי שרת, מצותן שיבואו ממותר הנסכים, ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו יתבאר מה הוא 'מותר הנסכים'. ואם לא היה להן מותר נסכים, יביאו מתרומת הלשכה. בגדי כהונה, בין בגדי כהן גדול בין שאר בגדי הכהנים שעובדין בהן במקדש, הכל מתרומת הלשכה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
