מסכת שקלים, פרק ג, משנה ג

משנה ג: שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לַקֻּפָּה. אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, אֶתְרֹם. וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ, תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם, שָׁלשׁ פְּעָמִים:
לאחר שהתבאר שהיו נוטלים מהלשכה שלש קופות של מעות לצורך קניית הקרבנות, מבארת משנתנו כיצד היו נוהגים לתרום בביתו של רבן גמליאל.
שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל – השליח שהיה מביא את השקלים מבית רבן גמליאל, היה שוהה מלהביא את שקליהם עד אותו היום שהיו תורמים את הלשכה, ונוטלים מעות בקופה לקניית קרבנות ציבור, ובאותו יום הָיָה השליח נִכְנָס ללשכה וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם – לפני אותו אדם הנוטל ממעות הלשכה לתוך הקופה, ומתכוין שיפול השקל לתוך הקופה, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן גם הוא וְדוֹחֲקוֹ לאותו מטבע לַקֻּפָּה, ועשו כן כדי שיקנו בשקליהם קרבנות ציבור, ולא ישתיירו שקליהם בלשכה (ואף על פי שלכל התורמים יש חלק בקרבנות, ואף לאותם שנשתיירו שקליהם בלשכה, אך נחת רוח היתה להם ביודעם שקנו בשקליהם את קרבנות הציבור).

אֵין הַתּוֹרֵם, הבא ליטול מעות מהלשכה לצורך קרבנות ציבור, תּוֹרֵם, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם – לשומרי הלשכה, 'אֶתְרֹם', וְהֵן משיבים ואוֹמְרִים לוֹ 'תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם', שָׁלשׁ פְּעָמִים, כדי לפרסם שתרם ברשות, שלא יחשדוהו שנטל לעצמו מעות אלו.