הלכות מוצאי שבת [שנה ב, ויצא, יז]

יז. מי שאזניו כבדות ואינו יכול לשמוע ברכת המבדיל מש"ץ ואין לו יין להבדיל עליו, הרי זה מסתכל ורואה בכוס היין שביד ש"ץ ואומר ברכת המבדיל כולה, ואף על פי שאין אוחז הכוס בידו, שעת הדחק שאני, דזה הכרח גדול. והמבדיל ישתה הכוס ואין צריך להטעים לאחרים, ואם אינו יכול לשתותו יטעמנו מעט וישתהו אדם אחר שכוין עליו, ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ לסימן טוב, וזה יעשה אחר שתייתו שישאירו בו דבר מועט, וקודם שישפוך יטביל ראשי אצבעותיו באלו השיורין ויעבירם על מצחו לחבוב מצוה: