יא) אימתי תורמין הדשן בכל יום, משיעלה עמוד השחר. וברגלים, שיש בהם קרבנות מרובים, וצריך זמן רב לפנות את האפר שעל גבי המזבח, תורמים את הדשן מוקדם יותר, מתחלת שליש אמצעי של לילה. וביום הכפורים, גם כן מקדימים יותר מבכל יום, כיון שכל העבודות מוטלות על הכהן הגדול, שלא ייחלש, ותורמים מחצות הלילה.
יב) כיצד תורמין תרומת הדשן, מי שזכה לתרום טובל, ולובש בגדי הרמה (כפי שהתבאר לעיל, שיש לכך בגדים מיוחדים), ומקדש ידיו ורגליו, ואומרים לו בתחילה, קודם שקידש ידיו ורגליו, הזהר, שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך (אף שהוא יודע זאת, כיון שהוא הולך לבדו, חששו שמא ישכח, ולכן מזהירים אותו), ואחר כך לוקח המחתה, ושל כסף היתה. והיא (-המחתה) היתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח במערבו של כבש, ונוטל מאותו מקום את המחתה, ועולה לראש המזבח, ומפנה את הגחלים אילך ואילך, וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש, ויורד למטה לארץ. והופך פניו לצפון, ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, במקום שנותנים מוראת העוף ודשון המזבח הפנימי והמנורה. וחתיה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום.
