(340) חלק שני, פרק כא, חקת

פרשת חקת

וְעַתָּה נָבוֹא לְבָאֵר סוֹף הַפָּסוּק: "וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ" וְגוֹ', וְהוּא, כִּי הִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין אֲנָשִׁים, שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו אֵינָם פּוֹגְמִים רַק לְפִי עֵרֶךְ נִשְׁמָתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אָדָם חָשׁוּב בְּמַעֲלָה, נוֹגֵעַ הַפְּגָם לְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ", הַיְנוּ אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב, וְהוּא רַק בְּמַדְרֵגַת עַם, "וְרָאָה אוֹתוֹ וָחָי". הַיְנוּ לְדִידֵהּ סַגִּי בִּרְאִיָּה בִּלְבַד, וּבְהִתְבּוֹנְנוּת מְמֻצַּעַת, אֲבָל אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, הַיְנוּ אָדָם חָשׁוּב שֶׁקִּלְקֵל, וְנָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אוֹתוֹ. וְהִבִּיט, הַיְנוּ הַבָּטָה בְּכַוָּנָה וּבְהִתְבּוֹנְנוּת יְתֵרָה עַל הַשָּׂרָף הָעוֹמֵד לְנֵס, וְשֶׁאֵין הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁךְ בְּחִנָּם, וּמִסְּתָמָא קִלְקֵל מִתְּחִלָּה וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵה' עַל חַטָּאתוֹ וּמְקַָּבֵּל עַל לְהַבָּא, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן, "וָחָי".